אם תסתכלו על מסלול חיי, תראו ילדה שהולכת על פי הספר, לרוב.
תיכון,
שירות לאומי,
לימודים,
חתונה,
משפחה.
דאגתי תמיד לצייר סביבי גבול, שאותו אעבור רק במעט אבל אשאר קרובה למקום מבטחי.
למדתי למרוד בגבולות המותר,
לשאול שאלות כאשר לא כל כך מסוכן,
לטעום את העולם עם בקבוק מים ביד,
להסתכן בזהירות.
בתור נערה הייתי מגיעה לבית הכנסת בכל ערב שבת. שם היו מתפללי בית הכנסת קוראים את הקטע "במה מדליקין", ובתוכו היה פסוק ברור – "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות…." (מסכת שבת, פרק ב משנה ו). אני כמובן נזהרתי, יותר נכון השתדלתי.
פחדתי פחד אמתי – מה יעלה בגורלי עם לידת בני?
החלטתי לצאת למסע אל מול המשנה, שנכתבה על ידי אותו תנא, ולנסות לפתור אותה בעיני רוחי, להתעמת אתו בדמיוני.
ביצירה פועלים היצרים והעולמות השונים החיים בתוכי, בין חיים על פי הספר לבין חיים בכתיבה אישית, בין החופש למסגרת.
בתוך מחסן תלבושות מתרחש מסע בזמן, שמעלה מחשבות ותהיות: כיצד ממשיכים להאמין אמונה עיוורת והאם כדאי? מי מחליט מהו דבר ה' ומהו דברי בשר ודם? והאם אנו הנשים זקוקות לתיווך בנינו לבין אלוקים?
היצירה נכתבת מתוך ביקורת של אהבה; אהבה גדולה לתורת ישראל ולדרך ישראל דורי דורות.
– האולם נגיש
