הצלליות של אופליה

הפרופורמרים גאים להציג:

הצלליות של אופליה

עם הפרופ'-ים.ות שולי לב-אלג'ם, גד קינר-קיסינגר ושמעון לוי.

סיפורו המופלא של מיכאל אנדה (שכתב גם את "הסיפור שאינו נגמר") מזמין התמודדות עם זקנה, חולשה ומוות כחוויה מתגמלת. אופליה נועדה להיות שחקנית, כמו אופליה של שקספיר בהמלט, אלא שקולה היה חלש. לכן הפכה ללחשנית בתיאטרון וכך הכירה היטב המון מחזות נהדרים. כשהיא מזדקנת, מושלכת לעת זקנה מדירתה מגיעים אליה צללים המבקשים את חסותה, והיא מאמצת אותם ובתמורה וכשהמצב מחמיר, הצללים מתגייסים לעזרה ואופליה מייסדת אתם תיאטרון נודד. הצללים משחקים ומציגים את מיטב יצירות הבמה. היא מדובבת אותם בלחישותיה. כאשר מגיע צל-מוות, היא מאמצת גם אותו בנדיבותה השלווה, וכל הצללים שלה הופכים לאורות.

למופע הקריאה ה"מוצללת" המקורי שלנו הוספנו קטע פיוט יהודי עתיק, פרוזה ודרמה מאת בקט ופינטר, שירים מאת יעל גלוברמן, אלזה לסקר שילר, אנטון שמאס וגד קינר-קיסינגר, צ'יזבאת של הברון מינכהאוזן ועוד… עם התמשכות המלחמה בחרנו בקטעים שיש בהם – אנחנו מקווים – לא רק מחאה אלא גם משהו מרפא, ושמנו אותם בפי צלליה של אופליה, כדי שישחקו לנו טיפה אופטימיות בתקופה קשה. בסוף ההצגה הצללים דווקא לא ימותו אלא יהפכו לאורות, ישתחוו לקהל, חיים ומוארים, כי בתיאטרון לא מתים באמת.