בין גלילה לגלילה ניגרות מן המסך שאריות קוד אנושיות. נא להשאיר טלפונים דולקים, הערב הזה אתם לא רוצים להישאר לבד
זוג או פרד?
פעמיים פרד על אמבטיה אחת, בלי קצף.
דרמה קומית המתחילה בהגעה שלכם לצפות בדרמה קומית המתחילה בדייט ישנוני בפרבר אירופי רגוע בין סטודנט לספרות בעל חלומות לסטונדטית לקולנוע שאפתנית, ומסתיימת בלייב אינסטגרמי נוצץ וטראגי.
המין האנושי מימות עולם עסק בסיפור סיפורים, במאה האחרונה התווספו לו כלים חדשים: מכונת הכתיבה המודרנית, המחשב, מצלמת הקולנוע, כבלי הטלויזיה, הפלאפונים החכמים והרשתות החברתיות שבתוכם, ובאחרונה גם הבינה המלאכותית.
על מה מספר המין האנושי?
על המין האנושי, כדברי קהלת: 'מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש', האמנם? בהנחה וכך, איזו משמעות מעניקה יצירה אנושית לחיי יוצרה אם היא כבר סופרה? וגם אם לאו, עבור מה אנחנו מספרים? או איך בסופה של יצירה אנחנו נותרים בדד, מרוקנים מכל?
אם נופל עץ ביער ואף אחד לא שומע אותו ; אם סיפור מסופר ואף אחד לא שוזף בו את עינו ומפרכס אוזנו ; אם שחקן על במה מול אולם שומם ; אם שידור LIVE מתרחש מבלעדי צופים ונוטיפיקציות ; אם אדם קמל עד מוות בחדר אמבטיה אטום בדירת חדר ספרטנית בשעת ליל בודדה מבלי כתף יציבה או נפש קרובה, האם הוא השמיע צליל?
הסיפור הזה הוא עליכם, בורגנים ואנרכיסטיות, אנשים נשים וטף, זקנים ורוחות, שדים ומלאכיות, יצירים תבוניים על הפלנטה הזו במאה העשרים ואחת שהתכנסו בירושלים לערב חורפי במיוחד על מנת לצפות בהצגת תיאטרון מופרעת שמחוררת באכזריות מדיום אחר מדיום.
(אל) תגיעו לבד.
הביאו בכיסכם את ידידו הטוב של האדם.
עמיתכם הוירטואלי.
מלבן שחור בוהק.